החלטה בתיק בש"פ 6067/12

א.        ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט צרפתי) במ"ת 16906-07-12 מיום 5.8.12, במסגרתה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. עניינו של התיק עבירות בנשק.

ב.        ביום 9.7.12 הוגש כתב אישום כנגד העורר (יליד 1987) ועמו בקשה למעצרו עד תום ההליכים. כנטען בכתב האישום, בחודש מאי השנה רכש העורר מאה כדורי תחמושת לאקדח, הטמין אותם במקום מסתור ולאחר מכן מכר אותם לאחר (להלן העסקה הראשונה); במהלך חודש יולי השנה, רכש העורר מאתיים כדורים תחמושת לאקדח וקשר עם אחר כדי למכור לו אותם, אולם משהגיע למקום המפגש הפעם (כשהוא נושא את התחמושת) נעצר על ידי כוח משטרתי (להלן העסקה השניה). בבקשת המעצר נטען, כי למשיבה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, ובהן הודייתו בחקירה והתחמושת שנתפסה כחלק מהעסקה השניה (לא יצאה אל הפועל). מיוחסות לעורר עבירות בנשק (סחר, רכישה והחזקה, ונשיאה), וקשירת קשר לביצוע פשע. נטען, כי כנגד המשיב קמה עילת מעצר.

ג.        בדיון הראשון בעניינו של העורר (מיום 9.7.12) נתבקשה דחייה לצורך קבלת תסקיר מעצר, ונראה היה, כי אין מחלוקת לעניין קיומן של ראיות לכאורה נוכח ההודייה שמסר העורר בחקירתו (יצוין, כי בהליך העיקרי, בתגובתו לכתב האישום (מיום 1.8.12), הודה העורר בעובדות המיוחסות לו ביחס לעסקה השניה, אך כפר במיוחס לו לעניין העסקה הראשונה).

ד.        מתסקיר המעצר (מיום 30.7.12) עלה, כי העורר בן למשפחה נורמטיבית (האב איש אחזקה בקיבוץ) המונה 7 נפשות, והוא הצעיר מבין חמשת הילדים; כי סיים 12 שנות לימוד ללא תעודת בגרות ועובד למחייתו מגיל צעיר (כיום - בשיפוצים); וכי אין לחובתו הרשעות קודמות. כן עלה, כי העורר מצוי במצב רגשי ירוד ומצוקה לנוכח תנאי המעצר, אולם אינו מגלה מחשבות או כוונות לפגיעה עצמית. שירות המבחן התרשם, כי העורר מודע למצבו והוא חש אכזבה עצמית, בושה וצער; וכי בשקלול גורמי הסיכון להישנות העבירות המיוחסות לעורר (ובמיוחד נטייתו להיגרר אחר דמויות חזקות ממנו בשל דימויו העצמי הנמוך), נראה שחלופת מעצר הכוללת בתוכה פיקוח אנושי רציף ומתאים, בשילוב מסגרת טיפולית סמכותית, עשויה להפחית את רמת הסיכון באופן משמעותי. נבחנו בני משפחתו של העורר (אביו, אמו ואחד מאחיו), כמפקחים אפשריים; שירות המבחן התרשם, כי מדובר באנשים רציניים וסמכותיים המכירים במצבו של העורר ועשויים לשמש מפקחים ראויים; צוין כי ההורים הופתעו והוכו בתדהמה מן המעצר, יש בהם כעס על העורר, ומבינים את הצורך להציב לו גבולות. הוצעו פיקוח מעצרים למחצית שנה ושילוב בקבוצה טיפולית לעצורי בית.

ה.        בדיון ההמשך (מיום 5.8.12) לאחר קבלת התסקיר, טען העורר, כי בנוגע לעסקה הראשונה אמנם קיימת הודיה, אך היא אינה מהימנה (ובכך למעשה הרחיב את המחלוקת גם לסוגית הראיות לכאורה). נטען, כי ההודיה שמסר העורר אינה הגיונית, שכן מוכר התחמושת (המקורי) מגייס, למעשה, גם את הקונה האחרון בשרשרת, ולכן לא ברור תפקידו של העורר כמתווך באמצע. לפיכך נטען, כי בנוגע לעסקה הראשונה, עוצמת הראיות לכאורה נמוכה. עוד נטען, כי אם יזוכה העורר מחלק זה של כתב האישום, לא תתגבש עבירת של סחר בנשק, אלא רק של ניסיון לסחר (כתוצאה מן העסקה השניה).

ו.        מנגד טענה המשיבה (שהופתעה מהטענות בדבר היעדר ראיות לכאורה), כי חרף הדברים קיימת כנגד העורר תשתית ראייתית מספקת הכוללת את הודייתו וראיות חיצוניות (הכדורים שנתפסו ברכבו של העורר כחלק מהעסקה השניה). עוד נטען לעניין זה, כי הודיית העורר היא לגבי כל כתב האישום, והיא הגיונית, קוהרנטית ומעוגנת בהקשרים הנוספים בפרשה; צוין, כי שתי העסקאות דומות מאוד ומהוות מסכת עובדתית אחרת, ולכן לפי ההלכה הפסוקה גם הראיות החיצונית בדמות התחמושת שנתפסה כחלק מן העסקה השניה, עשויות לשמש חיזוק ראייתי ביחס לעסקה הראשונה. לבסוף נטען, כי אכן תסקיר המעצר חיובי, אולם בעבירות מן הסוג בו עסקינן הכלל בפסיקה מורה על מעצר עד תום ההליכים, אלא במקרה של נסיבות מיוחדות - שאינן מתקיימות במקרה דנא; להיפך, מדובר בשני אירועים ולא במעידה חד פעמית, שאר המעורבים בפרשה לא נתפסו, והעורר בחר שלא למסור פרטים העשויים לסייע בלכידתם ובפגיעה בתשתית הסחר. בהמשך נבחנו המפקחים המוצעים (הוריו של העורר). הוער מטעם המדינה באשר להורים עצמם, אך נטען כי יש בעייתיות בחלופה שבה ההורים הם המפקחים, שכן בביתם גר בעת ביצוע העבירות.

ז.        בית המשפט המחוזי קבע, כי יש להותיר את העורר במעצר עד תום ההליכים. הוטעם, כי אין ממש בטענות העורר ביחס להיעדרן של ראיות לכאורה; בית המשפט המחוזי בחן את הראיות לגופן וקבע, כי גם העובדה שמדובר במסכת עובדתית אחת מחזקת את הראיות כנגד העורר בנוסף לתפיסת התחמושת; וכי הודיית העורר במשטרה היתה מפורטת. בית המשפט המחוזי דחה את טענות העורר בדבר חוסר ההיגיון הפנימי בהודיה וציין, כי הן מחזקות את התחושה, שהעורר נמנע מהצגת תמונה עובדתית מלאה משיקוליו שלו. בכל מקרה הוטעם, כי בשלב זה קיימות ראיות לכאורה בעוצמה הדרושה, והטענות האמורות יישקלו בהליך העיקרי. נקבע, כי העבירות המיוחסות למשיב מקימות עילת מעצר וחזקת מסוכנות סטטוטורית. בית המשפט הביא בחשבון את גילו הצעיר של העורר, היעדר עבר פלילי ותסקיר חיובי בעניינו; אולם קבע, כי בשקלול הנתונים אין די לכלול אותו בגדר החריגים לכלל בעניין עבירות נשק. עוד נקבע, כי נדרשת חלופת מעצר סמכותית ביותר שתכלול גם ריחוק גיאוגרפי מסוים מסביבתו הטבעית של העורר, שכן רק חלופה כזאת תפחית את מסוכנותו, וזאת בנוסף למפקחים שאינם קרובי משפחה מדרגה ראשונה ואיזוק אלקטרוני. הואיל והחלופה המוצעת אינה עומדת בדרישות אלה, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

הערר

ח.       על החלטה זו הוגש הערר הנוכחי ובו נטען, כי טענות העורר במישור הראיות ושאלת קיומה של תוספת ראייתית אינן מופרכות, אך "מכל מקום יצמצם העורר את הערר לשאלת החלופה ואבחון המקרה מן הפסיקה שצוינה בהחלטת בית המשפט המחוזי". בדבר חלופת המעצר נטען, כי יש לאמץ את המלצות שירות המבחן; העורר הציע מפקחים ראויים שנבחנו הן על ידי שירות המבחן, הן על ידי בית המשפט. נאמר, כי נסיבותיו האישיות, ובהן היעדר עברו הפלילי, מלמדות על סיכוי קלוש להישנות העבירות. עוד נטען, כי טעה בית המשפט המחוזי משקבע, כי נדרשים מפקחים "זרים", שכן אין קשר בין העבירות המיוחסות לעורר למקום מגוריו. בא כוח העורר הביא פסיקה התומכת בכך שהודיה עשויה לשמש אינדיקציה לתמימותו של העורר (בהיותה מיידית ומפורטת), ולכך שאין מדובר ב"שור מועד". לבסוף נטען, כי אילו יכול היה העורר להציע חלופה העומדת בדרישות בית המשפט המחוזי היה עושה זאת מכבר, אך אין הדבר ביכולתו. נטען איפוא, כי משנקבע שהעורר ראוי לאמון "עקרוני" מצד בית המשפט, אין זה הולם, כי יישלח למעצר בשל מגבלותיו במציאת מפקחים.

הדיון

ט.       בדיון שאלתי לגבי האפשרות למעצר בית אצל קרובים מן המשפחה המורחבת. נאמר כי לאחר בדיקה עם המשפחה התשובה אינה חיובית, אך ניתן להוסיף את האח (שהוזכר בתסקיר) כמפקח נוסף על ההורים, אשר היו בהלם ובתדהמה מן הפרשה. נאמר גם כי יש שוני מבש"פ 6305/11 מדינת ישראל נ' אל לטיף (לא פורסם) אליו נדרש בית המשפט המחוזי.

י.        באת כוח המדינה סברה כי החלטת בית המשפט מאוזנת ואין מקור להתערב בה. נאמר, כי העורר לא מסר פרטים באשר למעורבים אחרים ואלה לא נעצרו, והוא גר בבית הוריו, הטוענים שהופתעו חרף מעורבותם בחייו. עוד נאמר, כי המשפט יהא קצר נוכח ההודאה.

הכרעה

יא.      אודה כי התלבטתי לא מעט בתיק זה, בו אין חולק כי ישנה עילת מעצר, והשאלה היא היש מקום לחלופה. מחד גיסא, המדובר בעורר בעל עבר נקי וממשפחה נורמטיבית, ובית המשפט קמא לא סבר שאין מקום לחלופה, אף שהדבר חריג בעבירות נשק, וציין לעניין זה את היות העבירה במדרג שאינו גבוה בתחום זה, ואת התסקיר החיובי. מאידך גיסא, בית המשפט סבר כי נחוצה חלופת מעצר סמכותית ביותר תוך ריחוק גאוגרפי מסוים וערבים שאינם בני משפחה מדרגה ראשונה, הגם שהתרשם מההורים כאנשים נורמטיביים; חלופה כזאת לא הוצעה.

יב.       הפתרון הקל לגבי דידי היה שלא להיעתר לערעור, מטעמי בית המשפט קמא. עם זאת סברתי, בסופו של יום, כי בהנחה - שלא נסתרה - שאכן אין אפשרות לחלופה מרוחקת יותר, ונוכח העבר הנקי לחלוטין, התסקיר החיובי - המיוחד לגבי המפקחים - והמדרג הנמוך יחסית של העבירות, אולי ניתן ללכת לקראת העורר, תוך החמרה משמעותית של תנאי החלופה. אציין כי עיינתי בבש"פ 6305/12 אל לטיף הנזכר, ושם דובר בייצור בבית העצור של שני כלי נשק, בנוסף להחזקת כלי נשק ותחמושת ועוד, וגם על ירי. המקרה חמור איפוא מענייננו. שנית, תסקיר שירות המבחן שם לא שלל הישנות "התנהגויות פורצת גבולות, העלולות לסכן את בטחון סובביו" ולא היתה בו המלצה חד משמעית לשחרור; ועוד, שם דובר במי שייצר את הנשק בבית הוריו. בית המשפט (חברי השופט מלצר) ציין, על פי פסיקה אליה נדרש (פסקה 12), כי שחרור בעבירות נשק יתכן "רק במקרים חריגים, שנוכח נסיבותיהם המיוחדות יימצא כי יש בחלופת המעצר כדי להפחית די הצורך את מסוכנותו של הנאשם"; אך באותו מקרה (פסקה 14) דובר על השפעות חיצוניות והתנהגות פורצת גבולות, המעידות על מסוכנות רבה. משמורנים שהוצעו - דודה ובן דוד - לא נראו איפוא כמספיקים להפחתת המסוכנות.

יג.       הסניגור הפנה להחלטתי בבש"פ 1947/09 מדינת ישראל נ' טיירי (לא פורסם) ושגם בה (במקרה של אקדח טעון, מחסנית, משתיק קול ותחמושת) נסקר בהרחבה נושא השחרור בערובה בעבירות נשק (ראו ב"ש 625/87 אבו מוך נ' מדינת ישראל פ"ד לז(3) 668, 671, מפי השופט בך); כך, לרבות במקרים של שתיקה המעוררת חשדנות סטטוטורית ושיפוטית טבועה - אף שאינה "שורה תחתונה" כשלעצמה (פסקה י"ד). נאמר שם, כי "פרט למקרים שבהם אין אפשרות לכל חלופה נוכח הנסיבות הזועקות בקול גדול... יש לזכור תדיר את סעיף 21(א)(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996, קרי, יש לבדוק אם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך אחרת, קרי- חלופה". אכן, בעבירות בנשק ישנו מדרג חומרה וככל שדרגת המקרה בסולם גבוהה יותר כך יקטן הסיכוי לשחרור, וגם השכל הישר מורה כך; אך בנידון דידן, כאמור, סיווג בית המשפט קמא את המקרה שלא במדרג הגבוה, והקושי היה האמון בחלופה. איני רוצה לטעת מסמרות ולקבוע כללים בשאלה אם היעדר חלופה טובה יותר במקום שבו יש עקרונית נכונות לחלופה משמעו "הורדת הרף", אך במקרה דנא כלל ההתרשמות הביא להחלטה לכיוון השחרור לחלופת ההורים.

יד.       החלטתי איפוא לקבל את הערר במובן זה שהעורר יוכל להשתחרר לחלופה בבית הוריו בתנאים הבאים, הטעונים השלמה בבית המשפט המחוזי. ראשית, מעצר בית מלא בפיקוח שני מפקחים בכל עת, ולשם כך מעבר להוריו יוכלו להיבחן שלושה מפקחים נוספים (האח או קרובים בגירים אחרים). על המפקחים הנוספים להיבחן על-ידי בית המשפט קמא ואני מקדים לו תודה. כל המפקחים יוזהרו על חובתם בעניין הפיקוח, והעורר כמובן יוזהר שלא לצאת את פתח הבית, לא לחצר ולא לכל עניין אחר, בלא כל התחכמות, למעט יציאה לבית המשפט, או לשירות המבחן לפי הזמנה כמקובל, ועל דעת הפרקליטות לעורך דינו, הכל בליווי מפקח אחד לפחות. המשטרה תוכל לבקר בכל עת לודא קיומם של תנאי המעצר.

טו.      בנוסף - העורר יהא אזוק באיזוק אלקטרוני. יידרשו הפקדה בסך 25,000 ש"ח וערבויות אישית שלו וכן של כל אחד מן המפקחים בסך דומה; עיכוב יציאה מן הארץ והפקדת דרכון. ניתן בזה צו פיקוח מעצרים למחצית שנה גם לשם שילוב בקבוצה טיפולית. יש לקוות כי לאחר תקופה ששהה בה במעצר על כל הכרוך בכך, לא יעז העורר להפר את התנאים, פן ישוב וייעצר.

טז.      במילוי כל התנאים יוכל העורר להשתחרר לחלופה. הערר מתקבל לפי האמור.